קטע 8: 'פועלים לא מוכרים'- היעדר ההכרה בתרומתם של תושבי חצור שעבדו ב'תל חצור'
- שמחה גואטה בוקובזה
- 1 באפר׳
- זמן קריאה 14 דקות
קטע 10: 'פועלים לא מוכרים'- היעדר ההכרה בתרומתם של תושבי חצור שעבדו ב'תל חצור'
מאת שמחה גואטה-בוקובזה.
עד היום נחשבת חפירת האתר הארכיאולוגי 'תל חצור' כחפירה המכוננת בתולדות המחקר הישראלי וציון דרך בארכיאולוגיה הארץ ישראלית. חפירת תל חצור הייתה החפירה הישראלית הראשונה שבה נחפר אתר מקראי במשך כמה עונות, ובמהלך ארבע עונות החפירה הראשונות גובשה בה הלכה למעשה שיטת החפירה שכונתה אחר כך 'השיטה הישראלית'. חשיבותן של החפירות הוא לא רק בתוצאות המדעיות שעלו מהן, אלא גם במשמעותן החברתית והציבורית.
בעונת החפירות השנייה התבטא יוחנן אהרוני, אחד ממנהלי המשלחת הבכירים במילים הבאות: 'זוהי למעשה החפירה הישראלית הראשונה בקנה מידה בינלאומי שברשותה רוכזו אמצעים רציניים וחבר עובדים גדול. ובסיכום שתי עונות חפירה נאמר כי 'תל חצור היה לשם דבר בין חוקרי העבר, הארכיאולוגים וההיסטוריונים, בזכות ממצאים שכמותם טרם הופקו בימי חייו המועטים של החקר הארכיאולוגי בארץ, שהם בעלי ערך רב'.
ברצוני לטעון שתושבי חצור שעבדו במסגרת 'עבודות הדחק' בתל, הם אלה שאפשרו את אותן חפירות בהיקף חסר תקדים, וכל זה הודות לכמות הגדולה, הזמינה והזולה של הפועלים שעבדו במסגרת 'עבודות הדחק'. בסיום ארבע עונות חפירה מוצלחות במיוחד, הודה יוחנן אהרוני כי מימושן של חפירות אלה לא יכול היה להתבצע לולא עמדו לרשות הארכיאולוגים פועלים ששימשו כחופרים במסגרת 'עבודות הדחק' וכך אמר:
'במשך עשר שנות המדינה בוצעו חפירות רבות, ביניהן הגדולה והמשוכללת שבחפירות שהתנהלו אי פעם בארץ: חפירות חצור. חפירות אלה לא בוצעו הודות לתקציבים הרבים שעמדו לרשותן, אלא הודות לעבודות התעסוקה הכרחיות (עבודות דחק) שאחד הנהנים מהן היה המחקר הארכיאולוגי'.
על אף דבריו אלה של אהרוני, כאשר מעיינים בספרים המסכמים את עונות החפירות בתל חצור מתברר שברשימת התודות הארוכה מאוד, ניפקד שמם של כ-300 פועלים מחצור שחפרו בתל בשנות ה-50-60 בעונות החפירה השונות גם כקבוצה קולקטיבית.
הדמות היחידה מחצור הנזכרת בספר החפירות היא של יצחק אלוף ששימש כמנהל העבודה ושומר באתר ויד ימינו של יגאל ידין. את כל ההילה והתהילה לקחה קבוצת הארכיאולוגיים ובראשם יגאל ידין שאף הנפיק ארבעה כרכים המסכמים ארבע עונות חפירה. הסטודנטים במקביל רכשו הון אקדמי, תרבותי וחברתי שהיה אמור לעלות על ערך העבודה הפיזית עצמה. כמעט כל 'דור ההמשך' של הארכיאולוגיה הישראלית עשה בתל חצור את הכשרתו בעבודת השדה הארכיאולוגית הראשונית וממנה התקדם לתפקידים בכירים יותר.
לעומתם הפועלים מהעיירה הסמוכה חצור לא זכו להכרה על חלקם, לא נקשרו לתוכן העבודה, ולא היו שותפים לצבירת ההון התרבותי שהיה טמון במפעל הלאומי - מה שהוביל לתחושת ניכור שלהם ממנו.
השיח המחקרי והציבורי בעשורים האחרונים מבקש להצביע על תרומתם של יהודי ארצות האסלם בהגשמת מטרותיה של מדינת ישראל בשנותיה הראשונות, ולתקן עיוות בכתיבת ההיסטוריוגרפיה הציונית -ישראלית על חלקם של העולים מארצות האסלם באתוס הציוני-ישראלי הקלאסי. התואר המקובל 'חלוצים' כמבטא ראשוניות-מהפכניות, התנדבות, הקרבה עצמית והשתייכות תנועתית – לא שיקף את התודעה של אותם עולים, מה שהוביל להדרתם ממנו ופועלם נותר במחוזות הרגש והזיכרון של אותם מתיישבי העלייה הגדולה של שנות החמישים.
בשנים האחרונות החלו חוקרים בעולם לכתוב את תולדות הארכיאולוגיה מנקודת מבטם של החופרים-הפועלים ('ידיים נעלמות'). מגמה זו הינה חלק מהערכה מחודשת של תרומת הפועלים, לרוב אוכלוסייה שהינה חלק מנפקדי התרבות המערבית שלא זכתה להשמיע את קולה. במהלך מחקרי הצלחתי לאתר דמויות שנטלו חלק משמעותי בחפירות בתל חצור ודרכם או דרך צאצאיהם אני מביאה את סיפור חפירת תל-חצור מנקודת מבטם.
יצחק ואסתר אלוף
יצחק אלוף עלה לארץ מקזבלנקה ב 1948 במסגרת 'עליית הנוער', ולאחר שהייה קצרה באשקלון הגיע למעברת ראש פינה ומשם לחצור. באמצע שנות החמישים כאשר החלו חפירות ארכיאולוגיות בתל חצור בניהולו של יגאל ידין, אלוף היה בין עם תושבי חצור שנשלחו לעבוד בתל והפך לדמות מרכזית בחפירות.
אלוף היה יד ימינו של ידין בכל מה שקשור לניהול האתר הארכיאולוגי ושימש גם כנהגו האישי. ידין העריך מאוד את תבונת הכפיים שלו ואת העובדה שידע לפתור קשיים מגוונים ותקלות לוגיסטיות, מה שהבטיח את המשך החפירות בתל בצורה רציפה. הארכיאולוג אהב אנשים יעילים בעלי תושייה וכזה היה גם אלוף שזכה לכינוי 'איש הפלא': אלוף סייע תיווך בהעברת הקרונות לתל, מהלך שסייע בפינוי האדמה מהתל הגבוה; הוא הצליח לשכנע מהנדס חיפאי שאותו הכיר, לסייע בשינוע הקרונות לצורך פינוי האדמה שנחפרה והיה צריך לפנותה; אלוף פעל לגייס את הציוד הנדרש להתקנת טלפון שדה ובניית התשתית לתקשורת במשרדה של המזכירה של ידין וכן להעברת קו מים מקיבוץ איילת השחר לאתר החפירה. ידין נהג לכנות אותו 'האלוף שלי' בפני כל מי שהגיע לביקור באתר כולל בפני דוד בן גוריון שליווה בעניין רב את החפירות בתל חצור. ידין נהג לומר 'שכל העבודה בתל היא הודות לאלופי'. אשתו אסתר אלוף-כהן, עבדה אף היא בתל, כרפאית מצטיינת שחיברה חלקי חרסים לכדי כדים וגם שימשה כמודל לצילום כאשר ענדו את הטבעות שנתגלו באתר על אצבעותיה הענוגות.
מוריס (משה) אלוף
מוריס אלוף הגיע לחצור מקזבלנקה באוקטובר 1955. בתחילה הוא נשלח לעבוד בקק"ל ובסלילת כבישים אולם הוא התבייש לספר לאשתו, כי הם הגיעו ממעמד אמיד בקזבלנקה. באחד הימים כשאשתו דניס יצאה לסידורים במרכז המסחרי בחצור היא ראתה אותו מזיע ומיוזע, והצטערה על כך מאוד.
מוריס התחיל לעבוד בחפירות תל חצור בזכות אחיו יצחק אלוף. הוא היה פועל מאוד משמעותי בתל. מוריס המציא שיטה איך לחבר את שברי הכד בעזרת ניפוח בלון. יגאל ידין והארכיאולוגים העריכו אותו מאוד ונהגו להתייעץ אתו בהרבה תחומים, כי סמכו על תבונת הכפיים שלו.
יגאל ידין נהג להציג אותו בפני חוקרים שונים מהארץ ומהעולם כממציא שיטה ייחודית לחיבור כלי חרס, ונהגו לקחת אותו איתם לאוניברסיטה העברית מידי פעם. כמו כן כשנתנו הרצאות במקומות שונים כולל בבתי מלון, מוריס ואשתו הצטרפו גם, שם הציג מוריס את השיטה שהוא המציא לחיבור חלקי החרסים ליצירת כדים בעזרת ניפוח בלון. מוריס היה יזם בנשמתו.
בשנת 1957-8 יגאל ידין השיג לו עבודה בצריפין כ'אזרח עובד צה"ל' והמשפחה עברה לרמת גן, לקורת רוחה של האם והסבתא, רחל אלביליה, שהגיעה יחד עם ביתה על מנת לסייע לה בגידול 2 הילדים שאיתם הגיעו מקזבלנקה לארץ.
אלברט ועליזה בן זקן
עליזה בן זקן היתה רפאית משובחת בעלת כישרון יוצא-דופן לשחזור כלים בפיסות חרסים שנמצאו בתל. בסיום עונת החפירות הוצע לה להצטרף למשלחת בחזרתה לאוניברסיטה העברית בירושלים ולהמשיך את תפקידה כרפאית, אולם עליזה סירבה כי לא הייתה מעוניינת לעזוב את חצור. כאשר ראיינתי את עליזה לגבי תפקידה בתל, היא התעקשה שאחפש את תמונתה באחד הספרים המסכמים את עונות החפירה. לטענתה צולמה הרבה מאוד פעמים, והיא הופתעה לגלות שהיא לא מוזכרת בספרים הללו. היא שאלה שוב ושוב באכזבה ניכרת: 'מה, הוא באמת לא הזכיר אותי?'
אלברט בן זקן, נשלח אף הוא לחפירות תל-חצור עם אשתו. יוחנן אהרוני, הארכיאולוג הראשי בתל, פגש אותו, התרשם אמר לו: 'שמתי עליך עיין בחור, אתה עובד עם שכל' ומינה אותו להיות מנהל העבודה של הפועלים מחצור. מייד לאחר יום הכיפורים אסף בן זקן את הפועלים מחצור, והסביר להם שהוא ישמש כמנהל העבודה שלהם באתר החפירות. תושבי חצור, שידעו שבן זקן הוא אדם חילוני בהשקפת עולמו אמרו לו: 'איזה ממזר ('וואלד אל חראם') גם לא צם בכיפור וגם אלוהים ממנה אותו למנהל עבודה'. בן זקן שהיה רב-כישרון בציור סיפר לי שבאחת הפעמים כאשר המאייר בתל עזב את תפקידו ויצא להפסקה, בן זקן ביקש ממנו להמשיך את הציור שהתחיל בו. המאייר הסכים ובן זקן המשיך לאייר את האתר עד שהמאייר חזר. בן זקן סיפר שפעולה זו הסבה לו הנאה מרובה.
הזוג בן זקן קשר קשרים חברתיים עם אנשי המשלחת, ובערב כלולותיהם, במסיבה צנועה שנערכה בביתם, הגיעו חלק מאנשי המשלחת ואף צילמו את הזוג במצלמה שהיתה ברשותם. זו התמונה היחידה שיש לזוג בן זקן מערב נישואיהם.
ישראל פרץ
ישראל פרץ שעלה ממרוקו והשתכן בחצור, עבד אף הוא בתל חצור בחפירות. הוא היה ידוע בזקנו הארוך במיוחד שאותו סובב סביב מותניו. בין ישראל פרץ ויגאל ידין התפתחו יחסים טובים וידין העריך את האינטואיציות שלו בכל מה שקשור לחפירות בתל.
אחת התגליות בתל היתה חשיפת פסל של אליל שמש עם ידיים שלובות קדימה, אולם הראש לא נמצא. התגלע ויכוח בין פרופסור ז'אן פרו ליגאל ידין לגבי מיקומו של החלק החסר והם החליטו להתערב ביניהם על ארגז בקבוקי שמפניה. יגאל ידין נעזר 'בחושים הטבעיים' של ישראל פרץ (לא בפעם הראשונה) והציע לחפור במקום שאליו הצביע ישראל פרץ שאכן שם נמצא החלק החסר.
אביטן סוליקה
אביטן סוליקה שעלתה יחד עם בעלה שלמה לישראל בינואר 1955 ממרקש שבמרוקו, גם עבדה בחפירות תל חצור במסגרת עבודות יזומות. במהלך עונת החפירה סוליקה היתה בהיריון, ולפי ביתה אביבה בל- אביטל, היא קראה את שמה של התינוקת שנולדה לה על שמה של אביבה רוזן מי ששימשה כמזכירת המשלחת והמוציאה ומביאה הראשית של ידין.
לימים, כאשר שאלה הבת את האם מדוע נתת לי שם של 'מבוגרות- אשכנזיות'?, ענתה האם שאותה אביבה מחפירות תל חצור, התחשבה מאוד בעובדה שהיא היתה בהריון, ודרשה ממנה לא לבצע פעולות שמסכנות את ההיריון. ואימה הבטיחה לאביבה שאם היא תלד בת היא תקרא לה על שמה.
הסיפורים שהבאתי מלמדים שתושבי חצור שהועסקו בתל תרמו תרומה ייחודית לחשיפת אוצרות התל בהתאם לנסיבות ולמציאות המורכבת שהייתה בימים אלה. עם זאת, חלקם ותרומתם מעולם לא הועלו לדיון, ולא הופיעו בכתובים ומכאן גם לא זכו להכרה ציבורית או אקדמית ונדחקו לשולי סיפורה של 'תל-חצור' שזכה לתהילה בישראל ובעולם. בניגוד לכך, גילוי מיקום ארמון המלך בתל -חצור, שיוחס לאחד מתושבי ראש פינה- שהיה בעל האדמות סביב התל, פורסם בעיתונות הארצית וגם בספרות המקצועית.
אפשר להניח שהיו עוד מקרים מרובים הדומים למה שמסופר פה, ושתהליך רכישת הידע וההבנה בתהליך הארכיאולוגי התרחש במידה רבה 'בקצה המסטרינה', על פי מינוחו של הארכיאולוג הנודע איאן הודר ( Hodder, Ian). כלומר, שהרבה ממה שנלמד על המכלולים והממצאים הארכיאולוגים הוא ידע שנרכש בזמן החפירה עצמה, על ידי 'הידיים הנסתרות' והתבונה של הפועלים.
לכאורה, תושבי העיירה חצור היו אמורים לייצר זהות סביב התל הארכיאולוגי, שחלק מהממצאים בו – שהם במו ידיהם וציפורניהם סייעו בחשיפתם, היו מתקופת יהושוע ושלמה - דמויות המזוהות מאוד בעולם היהודי-מסורתי. מה גם שהעיירה שאליה נשלחו להתיישב בה נקראת על שמו של התל. מיכאל ביטון תושב חצור סיפר לי שמשפחתו הסכימה להתיישב בחצור כאשר עלו ממרוקו, כי אביו אמר להם: "חצור- זו עיר חשובה, וכדאי שנעבור לגור שם". הוא 'הכיר' אותה מקריאת התנ"ך עוד במרוקו כ'ראש כל הממלכות'.
ארכיאולוגיה בשרות האתוס הציוני.
מפעל ה'עלייה הגדולה' וההתיישבות במסגרתה, בגליל ובנגב, והמהלך הממשלתי לקידום הארכיאולוגיה כשדה פעולה רב-ערך, השתלבו זה בזה. במקביל לעלייה הגדולה, פעל הממסד הישראלי לקדם את החפירות הארכאולוגיות וראה בהן מכשיר לעיצוב התודעה הלאומית היהודית בארץ. אתרי החפירות נבחרו בהתאמה לשיקולי האתוס הציוני, ומטרתם היתה לחשוף מיתוסים, זיכרונות וסמלים, ולהוכיח את הגרעין ההיסטורי שבסיפורי המקרא. בחפירות תל חצור הדגיש ידין כי פרויקט החפירה אינו רק של האוניברסיטה העברית עצמה אלא הוא פרויקט לאומי.
ההנהגה הציונית ראתה בממצאים שנחשפו באתרים ארכיאולוגיים הוכחה לכך שארץ ישראל בהווה היא המשכה של ארץ ישראל בעבר, ולכן שימשה הארכיאולוגיה כחוט המקשר בין העבר המקראי להווה של מדינת ישראל המתחדשת. השתתפות העולים בחפירות הארכאולוגיות החושפות את העבר הישראלי הקדום, הייתה כלי נוסף, לצד עבודת האדמה, בניסיון המדינה לגרום לעולים לפתח זהות לאומית-ישראלית וזיקה למדינה וליישובים שאליהם נשלחו. חשיפת הממצאים הארכיאולוגיים היתה אמורה להבנות זיקה לטריטוריה ולמרחב. שהעולים-חופרים יפתחו זיקה לסיפור ההיסטורי-מקראי ולמקומם על הרצף. הנחות היסוד של הגופים המיישבים הייתה שמשימת החפירות בתל חצור תיצור זיקה היסטורית רציפה בין תושבי חצור החדשה לעבר ההיסטורי של תל חצור המקראית.
בפועל הנחה זו לא התממשה, תושבי חצור לא אימצו את הנרטיב ש'תוכנן' עבורם, ולא פיתחו זיקה מקומית לאתר הארכיאולוגי, שאותו זיהו תושבי חצור כשייך יותר לקיבוץ איילת השחר הסמוכה לתל, ושם גם הוקם המוזיאון המציג את הממצאים מהחפירות. סיפור תל חצור לא הפך לנכס זהותי מקומי אלא אתר אחר ('חוני המעגל'). המפגש של הפועלים מחצור שלרוב הועסקו בעבודות כפיים לא מתגמלות, עם אנשי המשלחת, לרוב אשכנזים בני היישוב הוותיק שהועסקו בתפקידים בעלי סטטוס, שיכפלו מערכות יחסים שנתקבעו בארכיאולוגיה מראשיתה, לפיהם שמורה לאנשי המערב היכולת והזכות להפיק את מירב ההון הסימלי מחשיפת העבר, בעוד שותפותם של הפועלים מסתכמת ביחסי תן וקח כלכליים גרידא.
לפרשה הזו יש היבט כלכלי-חברתי מובהק. העבודה בתל הצטרפה למיקומם המעמדי של תושבי העיירה בצפון המרוחק כחוליה הנמוכה ביותר המספקת כוח עבודה זול לעבודות לא מקצועיות. החפירות בתל כפועלי דחק שאינם זוכים להכרה הגדירו אותם בתחתית הסולם ההיררכי מעמדי 'כשואבי מים וכחוטבי עצים' המחליפים את האוכלוסייה הערבית שנסתלקה, ושקודם לכן שימשה בתפקיד זה. עדות לתחושות אלה ניתן למצוא בדברים שאמר יצחק סיטבון שעבד בתל עם סיום כיתה ח': 'היינו שם כמו עבדים נירצעים, הרווחנו גרושים. זה לא התאים להורים שלי שהגיעו מעיר הבירה טוניס, שם הם הלכו לעבודה עם חליפות ועניבות. וכשהגיעו לארץ נתנו להם טוריות ושלחו אותם לעבוד בעבודה שלא התאימה להם. למה כל המנהלים היו מהקיבוצים? למה הסטודנטים היו תחת הסככות ולא בשמש הקופחת כמו הפועלים מחצור? למה רק חלק קטן מהם חפרו בפועל בשמש? הוא הסביר לי שהתחושה של 'עבד נרצע' לא התפתחה אצלו כנער אלא התעצבה אצלו מאוחר יותר, כשהכיר ופגש אנשים ומקומות אחרים.
אוסף תמונות מאתר החפירות שנמצא ברשותי, בהן ניתן לזהות את שתי הקבוצות המובחנות גם על פי קוד הלבוש השונה, מהווה ביטוי חזותי של הפרשה. בחפירות תל חצור נוצרה הפרדה מרחבית, חלוקה מעמדית והיררכיה תרבותית של זהויות אתניות מובחנות. עולים-שכירים מזרחים לעומת מנהלים אשכנזים בני היישוב הוותיק. היו לכך גם השפעות חברתיות ותרבותיות: ריחוק פסיכולוגי וחברתי, זרות, ניכור, פער מנטלי וחברתי ותדמית הדדית מעוותת.
פער בין העבר העשיר של חצור ההיסטורית כ'ראש כל הממלכות' להווה של חצור המתחדשת.
נראה כי מציאות מעמדית בוטה, כפי שהתקיימה במקרה הזה חותרת תחת הניסיון להנחיל תודעה. בניגוד לתכנית הממשלתית, התקבע פער ממשי ובולט בין הקרבה הגאוגרפית והאטימולוגית בין חצור לתל-חצור לבין המרחק התודעתי של תושבי העיירה מהתל הארכיאולוגי. בתנאים האלה 'עיר ראש כל הממלכות' ההיסטורית לא הייתה יכולה להקרין על התפתחותה של המובלעת האתנית והמוחלשת -חצור שבגליל. יתרה מזאת, עברה המפואר של חצור המקראית הבליט את הפערים מול חצור המתחדשת. בעיתונות התקופה ניתן למצוא השוואות לא מחמיאות לכך:
'זוהי עיר של אבסורדים היסטוריים. לעיר אין עתיד, יש רק עבר מפואר. היא הוקמה רק לפני שמונה שנים, אך היתה קיימת כבר בתקופת הברונזה. [...] פעם חיו כאן 40,000 איש, שעסקו במלאכה ומסחר משגשג. היום אפשר רק בקושי למנות בה 6000 תושבים, ואת המסחר האמיתי מייצגת חנות המכולת הקטנה של תושב המקום שתום העיין. בתקופת השופטים התחוללו במשך 20 שנה קרבות עזים על נקודה אסטרטגית זו, היום אין איש נאבק עליה, איש אינו משתוקק לבוא בשעריה. זוהי חצור'.
זוהי דוגמא נוספת לשימוש בביטויים המתייגים את כלל האוכלוסייה באופן שלילי, והיחס שזכו לו היה יחס שמשטח בצורה אחידה ונמוכה את כולם.
גם כיום כשבעה עשורים לאחר הקמת חצור עדיין יש נתק לזיקה ההיסטורית הטמונה בתל הארכיאולוגי שעל שמו נקראת העיירה. ניתן ללמוד זאת מהיעדר מוטיבציה של צאצאי החופרים בתל לקחת חלק במעשה סימבולי שמשמעותו ניכוס התל לתושבי העיירה החדשה, כפי שמלמדת הדוגמא הבאה:
במאי 2019 הוקם בחצור מוזיאון נייד 'זומו'. במסגרת זו הקים הפסל מיכה אולמן זוכה פרס ישראל בפיסול, מיצג שקרא לו 'תל חצור'. המיצג התייחס ליחסים המורכבים שבין תל חצור לעיירה חצור הגלילית הסמוכה ושעל שמו היא קרויה. האמן ייצר שולחן אירועים וערם עליו אדמה שנאספה מאזור תל חצור ליצירת 'תל חצור הגלילית'. התל-שולחן מתפקד גם כמעין שעון חול, כשהאדמה שעליו מתפזרת מחורים לרצפת המוזיאון בניסיון להשיב את החול מהתל המקראי לחצור עצמה. בהבאת אדמה מתל חצור אל חלל התערוכה המתקיימת בעיירה, מייצר הפסל מיכה אולמן מחווה סמלית של ניכוס מחדש, גם אם זמני, של אדמת התל על ידי חצור הגלילית.
לפני הקמת המיצג בתערוכה, נתבקשו תושבי חצור להשתתף בטקס הבאת האדמה מתל חצור לעיירה, כאקט סימבולי של תיקון. ההיענות של תושבי חצור לאקט סימבולי זה, היתה כמעט אפסית. גם פניה אישית לכל אותן דמויות או לצאצאיהן של החופרים בתל בעבר, כדי לשכנע אותם להגיע ובכך לתקן עיוות היסטורי, לא צלחה.
בבסיס דחיית הזהות הישראלית ההגמונית על ידי תושבי חצור, עומד השסע המעמדי שנפער כתוצאה מהמפגש בין התושבים הוותיקים האשכנזים שהפכו לקולטים לבין העולים מארצות האסלם שנקלטו על ידם. בניגוד לאוכלוסייה הוותיקה ההגמונית שניכסה לעצמה את ההישגים, תושבי חצור לא זכו להכרה למרות שבפועל מילאו ייעודים ביטחוניים, התיישבותיים ודמוגרפיים, ולא זכו להילת החלוציות וליוקרה החברתית שממנה נהנו הוותיקים. המפגש הטעון הוביל לחלוקת עבודה אתנית שמיקמה אותם בתחתית הסולם המעמדי-חברתי. דפוסים אלה קיבעו את מיקומם ומנעו מהם ניעות חברתית גם בהמשך.
תגובות בפייסבוק לכתבה- היעדר הכרה בחופרים בתל חצור
אימי חפרה בתל חצור מזמן הריונה איתי. וקיבלתי את השם אביבה על שמה של אחת הארכיאולוגיות שהיתה מנהלת העבודה של אימי.
כל הכבוד .. אני עוקב אחרי כל התייחסות שלך כאן באתר ואני חייב לפרגן לך על ניסוח כתיבה קולע מלמד מעניין ונותן לי פרספקטיבה אחרת וחשובה לכל נושא העלייה ההמונית .. ןשוב כל הכבוד לך ..
שמחה כתבת כל כך יפה, עוד נקודת ציון חשובה בהיסטוריה של מקימי חצור שלא הוכר פועלם עד היום
שמחה תודה על העלאת העניין הזה מול סטודנטים שלא יבינו את הימים הקשים שעברו על האנשים קשי היום שעבדו בחריצות ובשקט בחפירות חצור המקראית אלה האנשים שבמו ידיהם חפרו היסטוריה ישר כוח
כבוד ויקר, שמחה, בת דודי. שתעלי בע"ה מעלה מעלה, עוד ועוד ובהצלחה בכל ובפרט בלימודי הדוקטורט.
שמחה זה מרתק! תודה על התיעוד החשוב
שמחה תודה רבה על דברייך!
כתבת יפה מאד .
את חייבת להמשיך .
סקירה מאלפת. המציגה ממקור ראשון את חבלי הקליטה של העולים מארצות האיסלם.
יפה מאוד כל הכבוד לך שמחה היקרה
שמחה כל הכבוד עושה עבודה מדהימה
שמחה יקרה,
קרוב ל 70 שנה חצור קיימת ועדיין לא נקשר שמה לחלוציות.
טוב יעשו קברניטי העיירה אם ייבנו מערך של עשייה חינוכית כדי להטמיע ערכים כל כך יפים שנעשו בה.
וואוווו תיקון עוול לאנשים שראויי ם להכרה מכובדת כחלק בלתי נפרד במחקר הארכיאולוגיה .תודה ! תיעוד תרשים .כל הכבוד!!!!
שמחה יקרה
ישר כוח על הכל…
בהצלחה
אחותי היקרה .יישר כוח על פועלך עבודתך החשובה והממצאים שאת מעלה ומרחיבה עליהם.
לבת דודתי היקרה.. מצליחה תמיד להאיר /ולהעיר את עינינו בכל פעילותך ומחקרייך.
בהצלחה ליעד הנבחר שמגיע לך תואר דוקטורט.
חג שמח.
כרגיל הבאת את האמת על עבודתם הקשה של פועלים שהגיעו מארצות שונות
שמחה מדהימה שאת.
אני עוקבת וקוראת כל הזמן.
לא נולדתי בחצור, רק 36 שנים נשואה לבן חצור וגרה כמובן כאן .
מעניין מי האנשים שמצולמים בתמונה?
וואו!!
עבודת קודש את עושה, בחיי.
מודה שהפן הזה של החפירות לא היה מוכר לי ולמעשה, מעולם לא עלה בדעתי אע"פ , שכמי שנולד בקרית שמונה, ביקרתי בתל לפחות עשר פעמים ויש לי זיכרונות אישיים ולאומיים נהדרים.
אגב, גם בשטח אש 100 שליד היינו פעמים רבות.
תודה!!
שמחה יקרה ללא ספק ציינת חלק חשוך בחפירות האדירות שהתקיימו בתל חצור .הם חפרו וגילו ממצאים שאותם לקחו למוזיאון אילת השחר .מה יותר הגיוני שעתיקות מתל חצור ילכו לחצור החדשה .אבל כאשר ראש מועצת חצור ששלח אותם לשם הוא בן אילת השחר .אז הכל ברור הם חופרים ואחרים נהנים מהיוקרה
שמחה יקרה,
את ציון דרך מאיר מורשת של עם.
עבודה נהדרת שמחה יקרה. בהצלחה. והמשיכי להפיץ את הבשורה
כל הכבוד לך הממצאים ...עצוב ומתסכל שזה כך..
שמחה יקרה , את תמיד מרגשת בכתיבתך ובחקירות על אנשי חצור תבורכי על פועלך זה .
סתם מעניין, יש איזושהי חפירה בעולם בה הודו להמוני החופרים (שהם תמיד כח העבודה הזול ביותר הנמצא, או מתנדבים, כי זו עבודה קשה שברובה איננה דורשת הכשרה מיוחדת).?
אבי פיקאר יש משהו בדבריך אבל כמה עובדים תרמו מאוד לקידום החפירות אז אפשר היה להזכיר את החופרים ולהדגיש את אלה שממש תרמו ועבודה שם. פרופסור ידין מאוד העריך אותם והתיעץ איתם כל הזמן. את זה אני יודעת ממקור ראשון
מנסה לחשוב אם אנחנו יודעים משהו על המוני המצרים או העיראקים שהיו החופרים בחפירות של אירופאים במאה ה-19 במזה"ת
בכל מקרה, פוסט חשוב. אני איתך, כידוע לך
אבי פיקאר דרך אגב. בחפירות של הובר דם באריזונה יש תמונות ותיעוד של בחופרים. כן העריכות את העבודה שלהם. סביר להניח שיש בעוד מקומות
יישר כוח שמחה , והצלחה!!
חצור ראויה להיות 'עיר ואם בישראל' , ואם את פועלת בנידון - תבורכי.
שמחה היקרה אמא שלנו עבדה שם שנים. אני מודה ומעריכה את עבודתך החשובה . מאחלת לך הצלחה שאנשים אלה יוזכרו ויזכרו בתרומתם בהקמת המדינה. לאמא שלנו קראו אביטן סוליקה
כל הכבוד לך על עשייה מבורכת להעלאת תרומתם הגדולה של החלוצים ממדינות ערב שאי ברכה
ככ חשוב!
תודה על ההכרה וההוקרה.
יישר כח על פועלך בתחום
מרתק וכתוב היטב!. כל הכבוד על הקול, נקודת המבט והא.נשים שאת מייצגת
שמחה יקרה
כל פוסט שלך הוא טוב יותר.
כאן את שוב חושפת ומראה את הפער העדתי שהיה בשנים של קום המדינה.
אין ספק שתואר הדוקטורט מתאים לך
יום עצמאות שמח
שמחה אלופה ועילוי
יישר כח שמחה. את נושאת הדגל וההיסטוריונית שנותנת מקום לחלוצים ולחלוציות. עבודה מרתקת ומעניינת. עם כישרון רב. ובעיקר אהבה לאנשים ולמקום. תודה על השיתוף. עלי והצליחי חברה יקרה
תמיד נהנה לקרוא את מאמריך
שמחה ! קראתי ולא הופתעתי אך עוד ניתן לתקן במקצת על היות אבותינו "חופרי צללים" בכך שהמוזיאון באיילת השחר יועבר על כל מימצאיו לחצור הגלילית תוך הנצחת החופרים בתוכו . הזיהוי של חצור הגלילית עם חוני המעגל אינו מועיל לדימוי המקום אלא ההיפך. חג שמח.
לשמחה שלום
שמח לספר לך שאני במסגרת עמותת השחזור ובתאום מועצה יוזמים. הקמת מרכז ללימוד ראשית ההתיישבות בגליל.
במרכז זה כל יישוב יקבל מקום בו יוצג ובו יסופר תולדותיו. כמובן שחצור וקרית שמונה יספרו שם את סיפורם. בהצלחה לכולנו. יורם.
שמחה את ה- דבר
כל הכבוד שמחה
מרתק כל הכבוד, מאחר והתערוכה עוברת לישוב חצור נדאג לתעד את פועלם של אנשי חצור ונדאג לשלב אותם בהיסטוריה .
שמחה כל הכבוד את מעלה את הנושאים כפי שהם לאמיתם ללא פילטרים כמובן בהצלחה בהמשך
שמחה גואטה-בוקובזה חשוב ומרתק!
שמחה כל הכבוד לך שאת דואגת
להביא את הדברים לאמיתם
תצליחי בעבודתך
שמחה את פשוט מעולה בהצלחה
אלופה שאת מרתקת ומסקרנת תמיד
יפה היטבת לתאר את כל העובדות והפערים שכבר אז בקומה של המדינה היטב היו והובלטו על רקע העוני והדלות שאפײַנה את העליות ולא טרחו אף פעם לקדם אותם בסולם כלשהו לא פוליטית ולא היסטורית רק העלימו והתעלמו מקיומם והם לבדם לא היו פנויים להשכלה שבדבר הם ידעו בתוכם ובליבם שהם מעבדים את ארצם המובטחת ולא עשו לפאר אלא עסקו בכך מעשה יום ביומו תודה לך על פועלך למען הזכרת חלקם חבל שדור זה הלך מאיתנו ללא הכרה בפועלו .....ותפארתו .. הם חלוצים אמיתיים
מעולה!
מכירה את המחקר של שושנה מריומה מרום על עבודות הדחק?
מרתק
תודה שמחה היקרה, כל מאמר שלך מאיר אור חדש על תרומתם החשובה של העולים החלוצים בעל כורחם. אלופה שאת
מדהים שמחה גואטה-בוקובזה אנחנו מכירים את כל הסיפורים האלה מאבא שלי, כמו שהזכרת יצחק אלוף יד ימינו של יגאל ידין שנהג לכנות את אבי בשם חיבה " אלופי". תודה על מאמצייך להנציח היסטוריה משמעותית.
קראתי בסקרנות את פוסט שלך ראיתי שלא רק הביולוגיה עניינך, שאי ברכה, למרות ידיעותיי בנושא הפערים בחברתינו, נתגלה לי תפח נוסף. ד.א. שימחה בני אברמסקו גם נתן הרצאות בנושא התל, אך נראה לי בהיבט הארכיאולוגי היסטורי בלבד
הייתי במספר הרצאות שלך את מעניינת ומרתקת
סיפור מענין ועצוב. אבל הנה החשיפה שלך מתקנת עיוות קשה
כל הכבוד .. אני עוקב אחרי כל התייחסות שלך כאן באתר ואני חייב לפרגן לך על ניסוח כתיבה קולע מלמד מעניין ונותן לי פרספקטיבה אחרת וחשובה לכל נושא העליה ההמונית .. ושוב כל הכבוד לך ..
Comments