קטע 31: קוסטה - הצלם המיתולוגי של חצור הגלילית
- שמחה גואטה בוקובזה
- 19 ביוני
- זמן קריאה 6 דקות
עודכן: 28 ביוני
קוסטה הצלם המיתולוגי של חצור
הצלם שצילם את כולנו – והאיש שכמעט נשכח
מאת שמחה גואטה-בוקובזה
לפני כשנה גיליתי פרט שהטריד אותי מאוד. במשך עשרות שנים פעל בחצור הצלם המיתולוגי קוסטה ז'ק (יעקוב). אין כמעט ילד, משפחה, חתונה, בר־מצווה או אירוע קהילתי שהוא לא תיעד. דרך עדשת המצלמה שלו נשמרו אינספור רגעים מחייהם של תושבי חצור.
אבל דווקא על האיש שתיעד את כולנו – לא הצלחנו למצוא אפילו תמונה אחת.
פניתי בפייסבוק, שאלתי ותשאלתי ותיקים, חיפשתי באלבומים פרטיים ובאוספים משפחתיים. היה לי קשה להשלים עם המחשבה שאדם שהנציח דור שלם של תושבי חצור נעלם כמעט לחלוטין מן הזיכרון המצולם. היה בכך משהו לא הוגן, ואולי גם מעט עצוב. הרי לא ייתכן שמי שצילם את כולם לא הותיר אחריו אפילו צילום אחד שלו עצמו.
בשבעה של אימי הגיעה התפנית המרגשת. אחד המבקרים שבא לנחם את אחי, הכיר את אחייניתו של קוסטא, וכך נוצר הקשר עם רינה קוסטה, האחיינית שמתגוררת בנתניה. רינה קוסטה, שבנדיבות רבה שיתפה אותי בזיכרונות משפחתיים, במסמכים ובתמונות נדירות של דודה. בזכותה, לאחר שנים רבות, זכה גם קוסטא עצמו לצאת מן הצללים ולעמוד לרגע אחד מול העדשה.
ג'ק (יעקוב) קוסטה – מקהיר לחצור הגלילית
ג'ק (יעקוב) קוסטה נולד בקהיר ב־15 ביולי 1916. ילדותו לא הייתה קלה. לאחר שאביו, יצחק (ג'קי) קוסטה, עזב את הבית, גידלה אותו אמו קלימה בתנאים לא פשוטים. למרות מחלתה ומצבה הכלכלי הדחוק, היא השקיעה את כל כוחותיה בחינוכו וביקשה להעניק לו השכלה ועתיד טוב יותר.
קוסטה היה אדם סקרן ורב־כישרונות. הוא אהב ללמוד, התעניין בפילוסופיה, בצילום ובעיתונאות, ואף ידע לצייר. לפרנסתו עסק במכירת פילים לצילום בקהיר יחד עם אחיו אלפונסו, בעיקר לחיילים בריטים ששהו במצרים.
בניגוד לאחותו ראשל ולאחיו אלפונסו שעלו לישראל כבר בשנת 1949, קוסטה נשאר במצרים שנים נוספות. רק לאחר מלחמת סיני, כאשר מצבם של יהודי מצרים החמיר, עלה לישראל ונשלח לחצור הגלילית, ככל הנראה בהיותו כבן ארבעים, יחד עם עולים נוספים שעלו ממצרים.
בחצור הקים את הסטודיו שלו באזור הרכבות הסמוך לשוק. הוא התפרסם כצלם מקצועי, אך לא פחות מכך כאדם צנוע, הגון ובעל לב רחב. רבים זוכרים שלא נהג לגבות סכומים גבוהים עבור עבודתו, ושמר על יחסי שכנות וחברות טובים עם תושבי המקום. הוא נחשב לצלם מיקצועי ופרפקציוניסט, ועד היום נוהגים לומר למי שמתעכב זמן רב בצילום, 'נו צלם כבר, מה אתה קוסטא..?'
הוא מעולם לא נישא ולא הקים משפחה משלו. לאחר מות אמו נפרד מארוסתו בקהיר, ומאז נשאר ערירי. למרות זאת היה קשור מאוד לאחייניו, תמך בהם, ליווה אותם והתייחס אליהם כאל ילדיו שלו.
אחותו ראשל, שהתגוררה בחולון, ואחיו אלפונסו, שהתגורר בנתניה, ניסו שוב ושוב לשכנע אותו לעבור למרכז הארץ ולהתגורר בקרבת המשפחה. אבל קוסטה סירב בעקביות. הוא אהב את חצור, אהב את אנשיה, ובחר להישאר בה מתוך רצון חופשי. העקשנות הזאת, כך מספרת משפחתו, הייתה חלק בלתי נפרד מאופיו.
בשנת 1978 נפטר קוסטה והוא בן 61 בלבד. הוא נקבר בבית העלמין בחולון, משאיר בן משפחה הקרוי על שמו.
לזכור את מי שזכר את כולנו
קוסטה ז'ק לא היה ראש מועצה, לא פוליטיקאי ולא איש ציבור. הוא היה צלם. אך דרך עדשת המצלמה שלו נשמרו פניהם, שמחותיהם ורגעי חייהם של אלפי תושבי חצור.
דווקא משום שלא הותיר אחריו משפחה משלו, חשוב שהוא ישאר בזיכרון המקומי-קהילתי בחצור. חשוב לזכור את האיש שבחר להישאר כאן, בחצור, מתוך אהבה למקום ולאנשים. לזכור את מי שהנציח את חיינו, כדי שגם חייו שלו לא יישכחו.
כדברי הבעל שם טוב:
"הזכירה היא שורש הגאולה."
היום, כשסוף־סוף נמצאו תמונותיו וסיפורו שב אל התודעה המקומית, נדמה שאנחנו מקיימים במעט את החובה הזאת – להשיב את קוסטה ז'ק אל מקומו הראוי בזיכרון של חצור הגלילית.
תגובות לפוסט
אני זוכר טוב מאוד את קוסטה
היה גר ברכבת ואנחנו כילדים נהגנו ליפלוש לביתו וליסחוב פילים מסקרנות הוא מעולם לא כעס ולא צעק יהיא זיכרו ברוך
מהאנשים הוותיקים והטובים של חצור
קוסטה ז׳ק הוא הדוד שלי אח של אבא שלי מאוד מרגש לקרוא את כל התגובות תודה רבה לך שמחה
יפה ומעניין .כי היה גם צלם ילדות שלנו
שמחה יקרה , את מרגשת בכל פעם שאת מוצאת דמות כל כך משמעותית להתפתחות של חצור . קוסטא היה באמת דמות שביקר בבתים והינציח משפחות . כל הכבוד
.
יש לי עדיין תמונות שהוא צילם אותי בסטודיו שלו
שמחה יקרה ואהובה
איך אפשר לגעת ולקרב עבר כל כך רחוק שלא נמחק מהזיכרון שלנו והנה את אלופה נוגעת באנשים ובחיים שחיינו באושר של ממש
עד היום מקוה למצוא את התמונה שצילם אותנו קוסטא על הדשא עים אמא בגן הציבורי בחצור כמובן
אשרייך שמחה את הורייך ומשפחתך לעולם לא ישכחו מלב
מבורכים
וואו, סיפור מרגש מאוד ,מזכיר נשכחות ,אכן צילם את כל הדור של שלפני שנות ה 80, יהי זכרו ברוך,
מאוד מרגש מי שגדל בחצור של שנות ה-70 קוסטה היה חלק מנוף ילדותינו
כל הכבוד , שמחה.
התרגשתי לקרוא . את עושה עבודת קודש
אשרייך שמחה .בזיכרוני כל פורים מצטלמים אצל קוסטה גם בארועים אחרים .דוגמה של אחים שלי בתמונות.
נפלא ומרגש שמחה ,
כמה חשוב
כמו תמיד את מרתקת אותי.
ככ חשוב לתעד, להאיר ולזכור.
תודה לך
קוסטה הצלם המיתולוגי של חצור בימים ההם יהי זכרו ברוך
ממש סיפור מרגש. כמה חשוב מה שכתבת עליו. תבורכי
את המשפט : צלם כבר יא קוסטא" העברתי לילדים שלי שגם משתמשים בו
אז אולי ככה נכבד את זכרו
זכיתי שהוא צילם את הבר מצווה שלי בנתניה. זה עוד היה בשחור לבן.
אכן אדם נפלא
יחסרה זיכרונות נעימים. אימי היקרה אהבה לצלם אותנו בכל גיל מסיבה. היתה מזמינה אותו לצלם אותנו ועד היום התמונות מולי ביום הולדת בבריתות הצלם המיתולוגי מחצור. הגלילית
חברה יקרה שלי
את מרגשת אותי כל פעם שאת מעלה סיפור על תושבי חצור האמת את צודקת ניסינו כמה פעמים לחפש את התמונות ולא הצלחנו אבל אני שמח שהצלחת לקבל קצה חוט וכמה תמונות אז עכשיו אנחנו יודעים קצת על קוסטה זכרון לרווחה גם אני הצטלמתי אצלו בתור ילד וגם אני מכיר אותו טוב עבודה יפה בהצלחה בהמשך.
סיפור יפה מרגע הסטורי
אפשר להנציח רחוב על שמו
שווה שיתוף תודה רבה שמחה גואטה בוקובזה עשית עבודה נהדרת
יחסרה כוסתה הצלם זו ברכה אחותי עם הצמא הארוכה
מרגש מאוד
שמחה את כולך לב ענק ומרגשת כל פעם מחדש ,אשריך ניחנת בטוב לב ונשמה טובה בזכותך יש לנו מידע על אנשים טובים עם משמעות לחיים ולהנציח אותם בדרך הכי יפה ומכובדת
אשריך תודה לשם יתברך שאת קיימת ביקום כולו.. תבורכי מפי עליון שבת מבורכת שקטה ונעימה מלא באהבת חינם ואחדות
כול הכבוד אן עלייך את לא נותנת לאנשים להישכח
אין כמוך שמחה. תודה על השיתוף החשוב והרגיש הזה. בתמונת פרופיל שלו, מבטו נוגע ללב.
תודה לך שמחה היקרה באמת את עושה מעשה קודש לידיעת האיש והאגדה קוסטה הצלם של חצור הגלילית.
הוא היה דמות נערצת ונחבא אל הכלים היה חבר של אחים שלי והיה מתארח אצלנו בבית חצור הייתה בשנות 50 60 והשבעים מעט תוססת עד שעזבו אותה כל הצעירים תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים אמן
שמחה גואטה-בוקובזה. וואו כל הכבוד לך על הפוסט המרגש הזה חשוב מאד לזכור את האנשים הללו והשאירו חותם אצל כולנו בזיכרון ובתמונות. והוא לא זכה לאיזכור עד כה. ובהזדמנות זאת אומר לו תודה על הנצחת הרגעים שלנו בפורים בבר מצווה בגן הילדים עם האפרכסת של הטלפון (למי אין תמונה שכזאת ) בשחור לבן. ועוד ועוד רגעים יפים בחיים.
אכן כתבה מרגשת!
את יעקב, ג'ק קוסטא, דוד שלי (האח הצעיר של אימי) אני זוכר היטב משנות ילדותי במושב חירות. כילד סקרן, הוא העשיר אותי רבות בתחומי חיים מגוונים, הוא היה הראשון שהסביר לי שעיתון או חוברת ניזונה מהפרסומות בה, הופתעתי לדעת שמחיר המשולם בעבור העיתון בקושי מכסה את מחיר הנייר שעליו הוא מודפס, אז בחזונו, בראיית העתיד אמר לי שלא ירחק היום שלא נשלם כלל עבור העיתונים ונקבל אותם בכל מיני דרכים ללא כל תשלום....
הוא היה חכם, צנוע וישר באופן מיוחד, זכור לי שהיינו בחניות למכירת חומרי ואביזרי צילום הוא החזיר עודף מוגזם שקיבל מהמוכר.....
תודה שמחה, את עושה עבודה נפלאה עבור כולנו, נוברת ולבסוף מעלה היסטוריה וזיכרונות ילדות שכמעט נגוזו. יש לי אלבום אקורדיון ירוק עם תמונות שחור לבן מגיל 4 עם טלפון ביד.
נעים להיזכר
תודה, למדתי על אח של סבתא שלי (רשל)
Rina Kostaריגשת ישוב שלם ,דורות שלמים של אנשים שהוא הנציח ברגעים מהחיים ,
מגיע לו שננציח אותו ,
יהי זכרו ברוך, בעניי כילדה הוא סימל את האנשים המכובדים ,
איש מיוחד מאוד
תבורכי שמחה גואטה על העבודה הנפלאה בתיעוד תולדות חצור הגלילית, האיש קוסטה שצילם אותי עוד בהיותי בגיל 4 כאשר הוריי ז'ל הזמינו אותו בפורים לביתם הדל העשוי מבניית עץ, [במעברה ] עד היום שמורות אצלי כקובץ דיגיטלי תמונותיו אצלי במחשב, משך שנים רבות הייתי אכול בסקרנות לדעת מי האיש שצילם את התמונות המשפחתיות הללו, קראתי את שכתבת עליו בפייסבוק, ולמראה תמונתו של האיש, שהיה עד כה אנונימי, אחזה בי צמרמורת רגשית. תודה רבה לך שמחה גואטה, שכן את עושה עבודה שלא תסולה בפז, כשאת מתעדת את ההיסטוריה של חצור, תבורכי את ומשפחתך מפי עליון.
תגובות