קטע 29: אליהו ביטון, מבוני ומייסדי חצור
- שמחה גואטה בוקובזה
- לפני 6 ימים
- זמן קריאה 4 דקות
עודכן: לפני 5 ימים
אליהו ביטון ז"ל
מאת שמחה גואטה בוקובזה
אליהו ביטון, מבוני ומייסדי חצור נפטר והיום התקיימה הלווייתו.
אליהו (אלי) ביטון ז״ל
נפטר בז׳ באייר תשפ״א — 19.4.2021.
לפני כשנתיים ביקרנו, שריתה כמיסה חנה אלול ואני בביתו המטופח כדי לראיין אותו במסגרת פרויקט של 'אקדמיה בכיכר' והמתנ"ס בחצור.
פגשנו אדם צלול, עירני, לבבי וחביב שאירח אותנו כל כך יפה, שהיה לנו קשה להיפרד ממנו.
אליהו נולד בשנת 1930 בקזבלנקה במרוקו ועלה לארץ בשנת 1955, שנה בה נשלחו הרבה מאוד עולים מצפון אפריקה לעיירות שהוקמו בפריפריה הדרומית והצפונית במסגרת 'פיזור אוכלוסין'.
אליהו, שהיה יתום מאב, רצה לעלות לארץ מיד עם הקמתה של המדינה בשנת 1948, אולם נאלץ לחכות שמונה שנים כדי שאימו תוכל להצטרף אליו לעלייה לארץ, כי הוא לא הסכים להשאיר אותה לבד במרוקו.
בדומה לעולים נוספים שנשלחו לפריפריה גם אליהו ואימו הגיעו לחצור בלילה לאחר 5 שעות נסיעה מחיפה. זה היה יום גשום ובוצי במיוחד. הם קיבלו צריף בחצור ב' שאותו חלקו עם זוג נוסף ובבוקר קיבלו תלושים לקניית מצרכים בצרכנייה.
אליהו עבד במגוון עבודות וניתן לומר שהיה אחד ממקימיה ובוניה של חצור. הוא ייער את היערות מסביב לחצור כשעבד בקק"ל ו'במטעי האומה', הוא בנה את בתי חצור וסלל את כבישי היישוב כשעבד בסולל בונה. בדומה לתושבים רבים בחצור הוא עבד גם בקיבוץ איילת השחר ולאחר שפוטר מהקיבוץ המשיך לעבוד בפרי הגליל. אליהו היה גאה בכך שעבד תמיד ופרנס את משפחתו ללא תלות באחרים.
אליהו התגורר בחצור יחד עם אשתו מזל שנפטרה בטרם עת, 66 שנים. הוא מדבר בגעגועים רבים על אשתו שעבדה במפעל ההזנה בבית הספר 'שבט סופר', ועל ההבנה הגדולה שהיתה ביניהם בכל מה שקשור לגידול הילדים. הם גידלו משפחה לתפארת ואחד הבנים משמש כמנהל באחד מבתי הספר המקומיים.
כשיצאנו מביתו, קשה היה שלא לחשוב על הפער שקיים בין איך שהשיח האקדמי והציבורי מתאר את הפניית עולי צפון אפריקה לפריפריה באמצע שנות החמישים כמהלך מניפולטיבי שנבע מצרכי המדינה שלא דאגה לתנאים בסיסיים כמו תשתיות, חינוך ותעסוקה (ראה 'סלאח פה זה ארץ ישראל'), לבין החוויה הסובייקטיבית החיובית סך הכל שאותה חווה ותיאר בפנינו אליהו כדוגמא לעולים מזרחיים רבים. הם אהבו את המקומות שבהם התגוררו והרגישו גאווה בתרומה שלהם להתיישבות בארץ.
אחד ההסברים המקוממים והלא מקובלים לדעתי מדבר על 'תודעה כוזבת' של העולים, שבעניי זה הסבר הכי לא ליברלי המתיימר לדבר בשמם של העולים ולדעת טוב יותר, מהם אמורים וצריכים להרגיש.
אני סבורה שההסבר לפער הזה הוא בכך, שאותם עולים, שאהבו כל כך את המדינה שזה עתה הוקמה, הרגישו זכות גדולה להתגורר בה אחרי שנים רבות של ניתוק ממנה, שלא עלה בדעתם להשמיץ או להתלונן, למרות שהיו להם סיבות טובות לכך לאור האפליה שהיתה בינם לבין העולים שהגיעו מאירופה.
אבל אליהו ביטון אמר לנו בסיום השיחה שמבחינתו 'מי שעזב את חצור, בסוף הפסיד', והוא כנראה ידע על מה הוא דיבר.
יהי זכרו מבורך!!
תגובות לכתבה
יהי זכרו ברוך
שתבדלי לחיים ארוכים, משפט סיום מדהים, אשרייך על הכבוד והחסד שאת עושה עם ותיקי ומייסדי העיירה.
שמחה יקרה,
תודה על הקדשת פוסט היסטוריה
על אבי מנוחתו עדן (ככ קשה לכתוב עליו בלשון עבר)
תיאור יפה ומדוייק של תקופה של ראשית היישוב שלנו חצור הגלילית.
אליהו ביטון האש והאגדה
אחד המדהימים
כל הזמן עם חיוך רחב על הפנים
בשלן בצורה יוצאת מהכלל
מי שלא אכל מהסיר דגים שלו לא טעם טעם של דג מיוחד בחיים
המסמר של השכונה
חבר של כולם לא משנה גיל לא משנה כלום
כל הילדים בשכונה היו כמו הילדים שלו
זכינו להיות בבית הצמור לו
לא היתה הפרדה בין הבית של אליהו לבית שלנו
הכל חופשי חופשי
צחוק מתגלגל היה לו
את היחס שלא לאמא שלי ולנו כנראה שלא נשכח לעולם
מה עוד אפשר לומר לאליהו המקסים הזה
איזה זיכרונות
אליהו היקר והאהוב והנדיר שלנו
בשם משפחת אלמליח
אנו משתתפים בצער המשפחה
תנוח על משכבך בשלום
השארת חותם לכל החיים
יהי זכרו ברוך. דור המייסדים , אנשי מופת , שהתמודדו עם כל הקשיים מבלי להתלונן והכל בענווה וצניעות , ואהבת הארץ,
תודה רבה רבה לך - ריגשת אותי מאוד.
סבא שלי ז"ל היה אהוב מאוד
תיארת אותו באופן כך כך מדוייק
תודה לך
דור המייסדים הולך ונעלם, בנו בידיים את היישוב. חייבים להנציח רחוב ראשי על שמם..תנוח על משכבך בשלום. יהי זכרו ברוך.
תודה רבה!
ריגשת אותי מאוד!
סבא אהוב שלי
יחיד ומיוחד
שמחה לדעת ששיתף בסיפור שלו, מנקודת מבטו האופטימית והשמחה, כמו תמיד
שמחה יקרה את עושה עבודת קודש יותר מימה שאת יודעת עליה. כל הכבוד . באמת צריך וחשוב שאנשים ידעו את הדברים החשובים האלה. יישר כח גדול לך
היה לי לזכות להתארח אצלו אישנעיםהליכות אוהב אדם
נעים שיחה נטוע חזק בהויה המקומית
יהי זכרו ברוך
דור של אנשים תמימים וטובים שלא קיטרו אהבו את הארץ ובנו אותה בדממה .את משפחתה של אימי בן זקן הביאו לחצור באישון לילה ואמרו להם" חצור ממוקמת במרחק של 10 דקות מירושלים " שמו אותם בפריפריה כחומת מגן זו דעתי .אותי זה העציב וקומם אותם זה שימח להגיע לארץ המובטחת ליישב אותה ולחיות בה בביטחה
איש מדהים...מצחיק.. והכנסת האורחים שלו.. אין עליה...אפילו סיגריה ונישואים מציע. .נזכור אותך תמיד
שייך למייסדי חצור הגלילית, הקים משפחה לתפארת ,
תהא מנוחתו עדן
יהי זכרו ברוך.⚘
אין ספק שהמשפט "מי שעזב את חצור בסוף הפסיד" חזק ונכון.
שמחה כל הכבוד לך על הכבוד הגדול שאת עושה לאוכלוסייה במבוגרת של הישוב. בהחלט מרגש.
כתיבה יפה שמחה! משתתפת בצער המשפחה בעיקר שלמה, שעבדתי איתו יחד שנים רבות בבית הספר
יהי זכרו ברוך משתתף בצערכם . צריך למצא דרך להנציח את כל מייסדי חצור אנשים שעבדו בעמל קשה ובנו אותה
יהי זכרו ברוך אהבתי את אליהו מאוד עבדדתי איתו בקיבוץ באייל השחר בשנות השבעים איש יקר היה תהיה נשמתו עדן
איש משכמו ומעלה עבד כל הסובבים אותו ציינו לשבח מסירותו הכרתי אותו כלקוח של בנק הפועלים איש אדיכ יהי זכרו ברוך
משתתפת בצערכם מאוד אהבתי אותו תמיד חיוך על פניו צניעות
והכרת תודה על הכל
תמיד ניפגשנו בחיוך מה שלומך
יופי איש מקסים מיופיה של ארץ ישראל שלנו
חיבוק גדול ממני
אליהו היה איש מיוחד צלול ושמח בחלקו
כשביקרתי אותו היה מקבל אותי בסבר פנים שמחות ובחיוך רחב
נהנתי לבלות בקרבתו ולשוחח איתו על החיים המשפחה שהיתה גאוותו ותמיד הסיפורים שלו מרתקים ומעניינים איש עם שמחת חיים יהי זכרו ברוך
שלמה בן אלי
איזה כיף לראות אותך ממשיכה בעשייה המקצועית שלך.
אין עלייך!
מרגש לראות איך את חוזרת אל הדמויות, הסיפורים והזיכרונות שבנו את היישוב שלנו,
ונותנת להם את המקום והכבוד שמגיע להם.
עבורנו, הכתבה על אבא שלנו בזמנו הייתה רגע של גאווה גדולה והתרגשות עמוקה
לראות את סיפור חייו ובכלל של הורינו שזור בסיפור קום היישוב,
כמו חלק בלתי נפרד מההיסטוריה המקומית.
תגובות