קטע מס' 19: אסתר אלוף-כהן- הפמיניסטית הראשונה בחצור
- שמחה גואטה בוקובזה
- 16 ביולי
- זמן קריאה 4 דקות
אסתר כהן-אלוף- הפמיניסטית הראשונה בחצור
כתבה שמחה גואטה-בוקובזה
זה סיפור שמתחיל בתמונה.
תמונה שבה רואים אישה, די בטוחה בעצמה,
עומדת ונואמת, בחדר אפוף בפעילים פוליטיים,
כולם על טהרת המין הגברי.
התמונה משכה את תשומת ליבי,
כי מדובר בתמונה שצולמה בראשית שנות השישים,
בתקופה בה עיקר הדמויות הציבוריות בחצור היו מקרב הגברים,
וזה די נדיר היה לראות אישה ביניהם.
וככל שחקרתי יותר, גיליתי דמות של אישה עם סיפור חיים מרתק,
שלרגל 'יום האישה הבינלאומי', אני מקדישה לה את הפוסט.
אסתר אלוף-כהן נולדה בעיר פס שבמרוקו עם תודעה ציונית- חלוצית. עוד בילדותה נהג אביה לשוחח איתה ועם אחיה בעברית, וכילדה נחשפה לפעילות הציונית במסגרת תנועת הנוער 'בני יהודה' בה היתה פעילה, וראתה את עצמה ציונית וחלוצה.
בגיל 15 היא החליטה לעלות לארץ לבדה, במסגרת 'עליית הנוער'. היא שהתה כשנתיים בתחנת המעבר לארץ במרסיי ועברה הכשרה לתפקיד שייעד אותה להיות מדריכת עולים בארץ. בתקופת השהות שלה במרסיי היא טיפלה בילדים שחלו בגזזת או במחלת העיניים (טריכומה). הטיפול שהילדים קיבלו היה קשה מאוד, ואסתר נחשפה לכאבם של הילדים. היא שמרה עליהם בלילות וכאבה את כאבם. ולמרות הקושי שבתפקיד הזה, היא חשה סיפוק רב.
עם עלייתה ארצה, אסתר פגשה את יצחק אלוף שגם הוא עלה לארץ במסגרת עליית הנוער מקזבלנקה. הם התגוררו תחילה באשקלון, ולאחר מכן עברו לראש פינה, שם שירת אחיו של יצחק כשוטר במשטרת ראש פינה.
הם הגיעו לראש פינה בראשית שנות החמישים. בהתחלה למעברת ראש פינה ואחר כך הם גרו בצריפים הפיניים בדרום ראש פינה, מול מחנה פילון. אסתר שראתה את עצמה כ'חלוצה- ציונית' נושאת עד היום צלקות מתקופה זו בעקבות אפליה ועלבונות שהוטחו בה כמו המשפט שבו נהגו לכנות אותה 'שוורצע חייעס' (חיות שחורות), כאשר לדבריה היא חוותה את עצמה יותר 'לבנה' מכל אותם אלה שכינו אותה כך.
עם הפיכתה של חצור למועצה מקומית, הזוג עזב את ראש פינה ועבר להתגורר בחצור. אסתר נודעה בחצור בשל פעילותה הציבורית הענפה. כמדריכת עולים היא קיבלה את העולים שהגיעו בלילות, וסייעה לקליטתם הראשונית יחד עם דמויות נוספות כמו נינו סלהום.
בהמשך אסתר עבדה ב'טיפת חלב'. בבקרים היא טיפלה בילדים ובלילות הדריכה את ההורים כיצד לטפל בילדים שלהם. היא סייעה בהדרכת טיפול בתינוקות, תוך כדי בדיקות מעקב שגרתיות של משקל וגובה. היא נהגה להגיע לבתי המשפחות לפי רשימה שקיבלה, לימדה את ההורים על תזונה בריאה, והדריכה אותם כיצד ניתן למקסם את המזון מהמצרכים שקיבלו.
אסתר אהבה את תפקידה בו השקיעה ימים ולילות, הרבה מעבר לדרישות הפורמליות, כיוון שמצאה שליחות בפעולות שהיו משמעותיות לדבריה, עבור הילדים הקטנים. גם היום היא מספרת שתפקיד זה הסב לה משמעות רבה לחייה. היא מסבירה: 'אז לא הבנתי מה אני עושה. עשיתי כי פשוט היה צריך לעשות'.
אסתר קיבלה הכשרה ע"י מדריכים ומדריכות שהיו מגיעים לחצור ואהבה להיות מעורבת בכל העניינים שנגעו לתפקידה. היא הקפידה ללכת להרצאות שונות שעסקו בחשיבות התזונה בקרב ילדים, ולרכוש כלים לעידוד הילדים לאכול נכון ובריא.
אסתר עבדה במסגרת ארגון אימהות עובדות בחצור במשך כארבע שנים והיתה אחראית על גני הילדים ועל הגננות. כמו כן היא היתה פעילה מאוד בהסתדרות וארגנה פעילות חברתית מגוונת כמו טיולים ומסיבות בחגים. היא נהגה לנסוע לתל אביב על מנת להביא ציוד ששימש אותה לפעילות חברתית מגוונת בחצור.
בשנת 1975 עזבה המשפחה את חצור. וכיום מתגוררת אסתר אלוף-כהן בנהריה.
אסתר ויצחק היו חלק מקבוצת פעילים בחצור של שנות השישים והשבעים, שרובם עלו לארץ במסגרת 'עלית הארץ' מצפון אפריקה, ועסקו בתפקידים שונים במסגרת ההסתדרות ומועצת הפועלים דאז. למרות פעילותם וסיפור חייהם, הם לא הפכו לחלק מהאתוס המקומי. מדובר בצעירים שעלו לישראל בגפם במסגרת תנועתית- ציונית, ושקיבלו על עצמם את האתוס הציוני-הסוציאליסטי, שלרוב לא אומץ על ידי כלל האוכלוסייה במקום, שבעיניהם המושג 'סוציאליזם' הפך למילת קוד של אי-שוויון ואפליה.
תגובות לכתבה על אסתר כהן אלוף. 8.3.22
שמחה תענוג לקרא אותך!
בתור בתה של אסתר אומר ששמחה כתבה בתמצית את חייה של אמי וההשקעה של הורי בשיפור חיי התושבים במקום. אני זוכרת את העבודה שלה גם בשעות הערב כשהיה צורך בעזרה לעולים. לילדים שהגיעו. בנעמת עשתה הרבה לשפר את הגנים והביאה דרך ההסתדרות הצגות לילדים ופיתחה ספריה ענפה שהיתה בחדר הראשון מימין בבנין ההסתדרות
Ora Yosipovich
טוב לדעת על פועלן של נשים בחצור אני לומדת הרבה מהפוסטים האלה.
שמחה יקרה, הכי מתאים ליום האשה הבינלאומית.
תודה על הכתבה והארת דמותה של דודה אסתר היקרה
Sima Hayun
תודה רבה ..וחבל שעל כאלה נשים אנחנו לא נשמע ולא נדע .מציע לעשות עליה דוקו...נשמע סיפור שצריך לספרו
Michal Goldberg
תודה שמחה✨
בדיוק השבוע חשבתי על כל אותם א.נשים שתורמים יום יום כל כך הרבה לאחרים ולחברה ואין להם תפקידים בכירים ונוצצים, והם לא סלבס..
רבקה גרוסמן
מעניין מאוד, תודה רבה על הפוסט
Iris Ben- Muvchar
דברים מעניינים מאוד!!
רונית פיניש אלוש
מעניין מאוד
עירית קידר
מרתק ומרגש
Sharon Glazberg
תודה על תשומת הלב שלך. את עושה עבודה חשובה כל כך. נראה לי שכדאי להוסיף אותה לפרוייקט הזה:
שולה עטיה
אישה פורצת דרך
מסודי לוי
אלופה שמחה גואטה-בוקובזה♥️ מקסים
Rachel Atiya
איזה מעניין יישר כוח שמחה יקרה 😍להאיר דברים כה חשובים
רבקה ומשה חמו
שמחה יקרה , יישר כח . את תמיד מוצאת את האנשים שהקימו את העיירה המקסימה שלנו . כל הכבוד . אנשים ממש מעניינים במיוחד נשים שהעזו . נכוו ליום האישה החל היום.
הדסה זעפרני
איזו השראה!
תודה לך שמחה על עבודת הקודש שלך
דוריס אלוף
כן.זו אמא שלי. היתה יו"ש נעמת
ירון טיילר
סיפור מרתק. אתוס ציוני אמתי על אשה מדהימה שעשתה מיץ לימונים מלימונים
Maayan Barzilay Nahmani
סבא וסבתא שלי
איבי אל
שמחה כל הכבוד לך תחקיר עמוק אין עלייךךך
איבי אל
אסתר ויצחק אלוף
הינם הסבתא והסבא של ביתי בכורתי והנכדה הראשונה למשפחת אלוף אלוהים ישמור על כל נכדיהם אמן
דוד עמר
מדהים לקרוא ויותר מדהים איזה פזל מטורף את יוצרת על חצור....פזל אחר לגמרי מזה שציירו לנו כאילו שלא רצו בטובות הישוב ....
ישר כוח שמחה יקרה בת מחזור
שמחה גואטה-בוקובזה אכן כך
מושגים שהייתי צריך להתמודד איתם כנער וכחייל כמו #חצור #הפלילית וכו' סוג של דלגיטמציה לישוב לגיטימי וטוב ולא פחות תרבותי מכל ישוב אחר
שימחה את אלופה
תגובות