שמחה גואטה-בוקובזה ואמיר גולדשטיין, צמיחת החינוך בפריפריה הישראלית וחלקם של התושבים בעיצובו- קריית שמונה וחצור הגלילית, 1977-1949: חקרי מקרה, בתוך: אורית עובד, זהבית שנקולבסקי ואביחי קלרמן (עורכים), 'ועל יובל ישלח שרשיו'- קובץ מאמרים בהיסטוריה של החינוך לכבודו של פרופ' יובל דרור, יד טבנקין, 2026, עמ' 285-252.
קריית שמונה וחצור הגלילית הוקמו בצפון המרוחק של ישראל, בשנותיה
הראשונות של המדינה כחלק מתוכנית להקמת "הערים החדשות" ונבנו בעיקר
על ידי עולים חדשים, מרביתם מארצות האסלם. מבט על מערכות החינוך
שהתפתחו בשתי העיירות עד שלהי שנות השישים של המאה ה־20 מלמד
על הבדל של ממש: בקריית שמונה שבעים אחוזים מהתלמידים למדו בחינוך
הממלכתי ואילו בחצור הגלילית כשבעים וחמישה אחוזים למדו בחינוך
הממלכתי דתי. בראשונה פעל תיכון מקיף מצליח למדי ובשנייה התיכונים
המקצועיים שהוקמו היו על סף סגירה. ההבדלים העמוקים הללו משמשים אותנו
במאמר זה כדי להטיל ספק בתקפותן של ההכללות המשמשות תדיר בשיח
הציבורי ובכתיבה האקדמית, ביחס להיסטוריה החברתית של ישראל, לקליטת
העלייה הגדולה ולחינוך העולים החדשים בשנותיה הראשונות של המדינה.
