קטע 36: המורה אלישע לוי ז״ל - המורה שהאמין בילדי חצור
המורה אלישע לוי ז״ל - המורה שהאמין בילדי חצור
מאת: שמחה גואטה-בוקובזה
לפני ימים אחדים הלך לעולמו הרב אלישע לוי ז״ל. עבור רבים הוא היה רב ומחנך, אך עבור בני דור מסוים בחצור הגלילית הוא נשאר עד היום בראש ובראשונה "המורה אלישע" – המורה הצעיר שהגיע לעיירה בראשית שנות השישים והותיר חותם עמוק על תלמידיו ועל הקהילה.
סיפורו של המורה אלישע הוא גם חלק מפרק מרתק בתולדות החינוך בחצור.
בשנותיה הראשונות של העיירה התנהל מאבק בין בית הספר הממלכתי לבין בית הספר הממלכתי־דתי. לא היה זה רק מאבק על מספר התלמידים בכל מוסד. מאחוריו עמדה שאלה עמוקה הרבה יותר: כיצד ייראה הדור הצעיר של משפחות העולים? מה מתוך המסורת שהביאו ההורים מארצות מוצאם יישמר, ומה יהיה מקומה בתוך החברה הישראלית החדשה?
באותן שנים הגיעו לחצור מורים צעירים שנשלחו ליישובי העולים. בבית הספר הממלכתי־דתי התגבשה קבוצה של מורים ובהם אלישע לוי, אביגדור רוסה, רענן עזרא, יוסף בוחניק, אברהם גליקמן, שמואל דנינו, ויוסף ברנס, לצד מורים מקומיים. חלקם הכירו בעצמם את חוויית העלייה והקליטה, וחלקם חלקו עם משפחות התלמידים שפה ורקע תרבותי. הם לא הסתפקו בהוראה בכיתה: הם הקימו מועדונים, ליוו ילדים ומשפחות, סייעו בטקסי בר־מצווה, בפניות למוסדות ובענייני היום־יום של התושבים.
המורים הללו ביקשו גם להתמודד עם תפיסה שרווחה אז, שלפיה החינוך הממלכתי סימל קִדמה והשתלבות בחברה הישראלית, ואילו החינוך הדתי נתפס לעיתים כשייך לעולם הישן. מבחינתם לא הייתה סתירה בין השכלה והתקדמות לבין שמירה על מסורת המשפחה. הם ביקשו להעניק לילדי חצור אפשרות להתקדם באמצעות חינוך והשכלה מבלי לוותר על זהותם התרבותית והדתית.
בתוך החבורה הזאת בלט המורה אלישע.
אלישע לוי, יליד מרוקו, עלה ארצה בגפו. בראשית שנות השישים התבקש להגיע לחצור וללמד את ילדי העולים ממרוקו, בין היתר משום שידע לדבר בשפתם. הוא הגיע לחצור בשנת 1961 וראה בעבודתו הרבה יותר ממשרת הוראה. מבחינתו הייתה זו שליחות.
אחת התמונות שממחישות יותר מכול את המאבק שהתחולל אז בחצור היא דמותו של אלישע הממתין בבקרים ליד שער בית הספר הממלכתי, משוחח עם ילדים ועם הוריהם ומנסה לשכנעם לעבור לבית הספר הממלכתי־דתי. המרוקאית שבפיו סייעה לו לשבור מחיצות וליצור קשר בלתי אמצעי עם המשפחות. פעילותו עוררה גם התנגדות מצד גורמים במועצה המקומית, והוא אף זומן לשיחת נזיפה אצל המפקח – עדות לעוצמתו של המאבק החינוכי באותן שנים.
יחד עם אביגדור רוסה הקים אלישע את מועדון "עמנואל", שבו בילו הילדים אחר הצהריים במשחק ובלימוד. הם קיימו פעילויות, לימדו תורה והלכה, הקימו בית כנסת והתפללו עם התלמידים בערבי שבת. עבור ילדים שגדלו בעיירת פיתוח צעירה, בתנאים לא פשוטים ובתקופה שבה מסגרות הפנאי היו מעטות, המורה לא נעלם כאשר הסתיים יום הלימודים. הוא נשאר שם עבורם.
הדבר מקבל ביטוי מרגש במיוחד בסרט המתעד את חייו, בעדותו של אברהם עמר, שהיה מתלמידיו בחצור ושמר עמו על קשר לאורך השנים.
מעדותו המרגשת של אברהם עמר, מצטייר הרב אלישע כמורה שלא הסתפק בהוראה בכיתה. הוא ידע לראות את הילדים, לקרב אותם, לעורר בהם סקרנות ורצון ללמוד ולהעניק להם תחושה שמאמינים בהם. עמר מתאר אותו כמי שהיה עבור תלמידיו "נקודת אור בתוך התוהו ובוהו שבו היו שרויים". הקשר ביניהם לא הסתיים בשנות בית הספר, אלא נשמר לאורך השנים — עדות לחותם העמוק שהותיר הרב אלישע על תלמידיו בחצור
בעבודת המחקר שלי מצאתי עדויות לכך שהתושבים פנו אל קבוצת המורים גם בעניינים שלא היו קשורים כלל להוראה. במקרה אחד, כאשר שתי משפחות מעולי פרס ביקשו לעזוב את הארץ בשל אכזבתן מן המציאות שבה נתקלו בארץ, ניסה הרב אלישע לשכנע אותן להשאיר את הילדים בחצור והבטיח כי ידאג להם כאילו היו ילדיו. ההורים אמנם עזבו, אך הבנים שחזרו לימים לישראל (לחולון) המשיכו לזכור את מעורבותו ואת האכפתיות שלו.
לא במקרה אמרו עליו בחצור: "הרב אלישע לא היה רק מורה, הוא היה גם עובד סוציאלי." (משה אייש)
הילדים שאותם לימד הרב אלישע לוי, כבר מזמן בגרו, אבל הזיכרון נשאר.
יש מורים שהופכים לחלק מסיפור חייו של תלמיד: נראה שהמורה אלישע היה מן הסוג הזה.
יהי זכרו ברוך.
תגובות לכתבה בנושא הרב אלישע לוי ז"ל
המורה אלישע זצ״ל היה המחנך שלי
ולהיות במחיצתו בשיעורים
זה היה התענוג הכי גדול שיכל להיות
גם כמורה מחנך ואדם ערכי ואנושי
והיינו בקשר עד עצם היום הזה
יהי זכרו ברוך
מרתק.
תודה על השיתוף.
גמר חתימה טובה.
זכיתי ללמוד ולהכיר את הרב אלישע דמות מיוחדת של מורה ומחנך לדוגמה ומופת יהי זכרו ברוך נשמתו עדן
הרב אלישע הוא ממשפחתו של בעלי ואבי הרוחני הייתי בקשר תמידי איתו ביקרנו אותו בירושלים שבועיים לפני מותו וגם בחמישי וגם זכינו לביקור תנחומים זצל
ד"ר שמחה ראשית שנה טובה בריאות ונחת . תודה על השיתוף מנוף ילדות .. לא הכרתי ואולי כן אך לא זכור לי לפי התאריך שהוא הגיע לעיירה הייתי בת שנתיים ב1961 אך כן זוכרת את אביגדור רוסה כילדה שלמדה בחוני המעגל.. תודה על הלינק. לעוד זכרונות מהעיירה . משתפת את הפוסט כנראה במשפחתי הכירו אין לי ספק. גמר חתימה טובה וצום קל..
מעניין.. מנוחתו עדן
הוא היה מחנך שלי לא הסכים שיקראו לי מימי והחליף לשמחה
יהי זכרו ברוך תנצב"ה אמן
תודה על שיתוף הזיכרונות על אבי היקר ,זכרונות מרגשים
17.9.26
ברוך דיין האמת, אבי מורי, עטרת ראשי
הַיָּד הַזּוֹ
שֶׁעָטְפָה יָדִי הַזְּעִירָה
עֵת צָעַדְנוּ יַחַד
בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר
לִסְלִיחוֹת
עוֹטֶפֶת חֲמִימָה מְגִנָּה
הַיָּד הַזּוֹ
שֶׁאָחֲזָה בְּיָדִי בְּבִטָּחוֹן
כְּשֶׁחָצִינוּ יַחַד כְּבִישׁ
לְבֵית הַסֵּפֶר
הַיָּד הַזּוֹ
שֶׁבָּחֲרָה בִּקְפִידָה
מִגְדָּנוֹת וּמַטְעַמִּים
מִין הַשּׁוּק
לִכְבוֹד שַׁבַּת קֹדֶשׁ
הַיָּד הַזּוֹ
הַמְּחַבֶּקֶת אוֹתִי
אֶת יְלָדַי
מֻנַּחַת עַל רֹאשֵׁנוּ לְבִרְכַּת אֹרֶךְ יָמִים
הִיא הַיָּד
אוֹתָהּ אֲנִי
לוֹפֶתֶת
אוֹחֶזֶת
מְחַבֶּקֶת
חָזָק לְבַל תַּחְלֵשׁ
וְתַרְפֶּה אֲחִיזָתָהּ
אַבָּא דִּיאָלִי
תגובות